<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן קמ"א</h1>
<h2>דף מ.</h2>
[ב"ב קס"ז ע"ב] כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ואין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו. הא לא צריכא ליה אלא משום רישא תנא סיפא דאיידי דתנא רישא כותבין תנא סיפא אין כותבין. דהיכי איפשר לכתוב שטר ללוקח אם אין המוכר עמו אי בשטר דאית ביה קניין הרי אנו כותבין וחותמין אותו ואע"פ שאין המוכר עמו דמשעת הקניין נשלם המעשה בניהן ונסתלק המוכר מההוא שדה לגמרי וכותבין ונותנין אחר כן בלא דעתו דסתם קניין לכתיבה עומד [ב"ב מ' ע"א] והקניין הרי הוא ככתו' וחתום. ואי בשטר בלא קניין מה יכתובו עד שיאמ' המוכר או הלוה לעדים כתובו וחתומו. ואי אמרת כגון שאמר להו מעיקרא כתובו וחתומו בשטר מכר או בשטר ההלואה מאי טעמא לא יכתובו לו חוץ משטר מתנה בלא קניין דבעינן שימסרנו ועד שיגיע ליד המקבל לא קנה אלא לאו ש"מ משום דתנא רישא כותבין תנא סיפא אין כותבין. ויש מי שמפרש ואומ' דהאי דאמרי' אין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו בכתיבת ידי הסופר בלחוד הוא. ומאי טעמ' קא מנעינן ליה משום חשש זיוף כי בזמן שיהא השטר בידו כתו' ומתוקן דילמ' מיתרמו ליה סהדי שקרי או הוא בעצמו יזייף ויחתום לאלתר וזו היא ששנינו בגיטין בפ' כל הגט [כ"ו ע"א] הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו' עד ר' אליעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנ' וכתב לה לשמה ואמ' בגמ' אמ' ר' זירא אמ' רבה בר שילה אמ' רב המנונא אמ' רב אדה בר אהבה אמ' רב הלכה כר' אליעזר קרי רב עליה טוביינא דחכימי ואמ' רב פפי האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דניחזו סהדי חתמות וכו'. עד לשקרי לא חיישינן וכן הלכה ולא דמיא ההיא דגיטין להא דאין כותבין שטר ללוקח עד שיהא המוכר עמו דהתם ההיא מתני' דגיטין מניח מקום הזמן והשדה והלוקח והמוכר והמעות עד שיארע מעשה ויפול על בני אדם ידועין בטעמ' דמילת בשעה שיצטרך שום אדם ללות או למכור ימצא שטר מתוקן וכתו' טופס מיהו יש בו חלק מקום המעות והשדה והלוה והמלוה והזמן וכשיחדש בו אותו העת מקומות אלו לפי הצורך נמצא השטר עשוי ומתוקן מאיליו ולכך לא דמיא הא להא דאין כותבין שטר ללוקח עד שיהא המוכר עמו כי זה החלק שמניח באלו המקומות יש לנו לומ' דלא מכרעא הא מילת' מהא מתני' דגיטין אם יכתוב אלו המקומות בשעת חידושן מפי הלוקח או מפי המלוה לבדו עד שיהוא הלוה והמוכר וכיון דלא מכרעא מילתא אין אנו יכולין ללמוד דבר זה מהא מתני' דגיטין ואתת מתני' דגט פשוט לאשמועינן דאין כותבין שטר ללוקח עד שיהא המוכר עמו. והאי פירושא דאין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו לא חזינן בה מידי לרבוותא ומילתא דצריכא עיונא רבה הוא.
<h2>דף קסז:</h2>
כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ואין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו. הא לא צריכא ליה אלא משום רישא תנא סיפא דאיידי דתנא רישא כותבין תנא סיפא אין כותבין. דהיכי איפשר לכתוב שטר ללוקח אם אין המוכר עמו אי בשטר דאית ביה קניין הרי אנו כותבין וחותמין אותו ואע"פ שאין המוכר עמו דמשעת הקניין נשלם המעשה בניהן ונסתלק המוכר מההוא שדה לגמרי וכותבין ונותנין אחר כן בלא דעתו דסתם קניין לכתיבה עומד [ב"ב מ' ע"א] והקניין הרי הוא ככתו' וחתום. ואי בשטר בלא קניין מה יכתובו עד שיאמ' המוכר או הלוה לעדים כתובו וחתומו. ואי אמרת כגון שאמר להו מעיקרא כתובו וחתומו בשטר מכר או בשטר ההלואה מאי טעמא לא יכתובו לו חוץ משטר מתנה בלא קניין דבעינן שימסרנו ועד שיגיע ליד המקבל לא קנה אלא לאו ש"מ משום דתנא רישא כותבין תנא סיפא אין כותבין. ויש מי שמפרש ואומ' דהאי דאמרי' אין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו בכתיבת ידי הסופר בלחוד הוא. ומאי טעמ' קא מנעינן ליה משום חשש זיוף כי בזמן שיהא השטר בידו כתו' ומתוקן דילמ' מיתרמו ליה סהדי שקרי או הוא בעצמו יזייף ויחתום לאלתר וזו היא ששנינו בגיטין בפ' כל הגט [כ"ו ע"א] הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו' עד ר' אליעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנ' וכתב לה לשמה ואמ' בגמ' אמ' ר' זירא אמ' רבה בר שילה אמ' רב המנונא אמ' רב אדה בר אהבה אמ' רב הלכה כר' אליעזר קרי רב עליה טוביינא דחכימי ואמ' רב פפי האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דניחזו סהדי חתמות וכו'. עד לשקרי לא חיישינן וכן הלכה ולא דמיא ההיא דגיטין להא דאין כותבין שטר ללוקח עד שיהא המוכר עמו דהתם ההיא מתני' דגיטין מניח מקום הזמן והשדה והלוקח והמוכר והמעות עד שיארע מעשה ויפול על בני אדם ידועין בטעמ' דמילת בשעה שיצטרך שום אדם ללות או למכור ימצא שטר מתוקן וכתו' טופס מיהו יש בו חלק מקום המעות והשדה והלוה והמלוה והזמן וכשיחדש בו אותו העת מקומות אלו לפי הצורך נמצא השטר עשוי ומתוקן מאיליו ולכך לא דמיא הא להא דאין כותבין שטר ללוקח עד שיהא המוכר עמו כי זה החלק שמניח באלו המקומות יש לנו לומ' דלא מכרעא הא מילת' מהא מתני' דגיטין אם יכתוב אלו המקומות בשעת חידושן מפי הלוקח או מפי המלוה לבדו עד שיהוא הלוה והמוכר וכיון דלא מכרעא מילתא אין אנו יכולין ללמוד דבר זה מהא מתני' דגיטין ואתת מתני' דגט פשוט לאשמועינן דאין כותבין שטר ללוקח עד שיהא המוכר עמו. והאי פירושא דאין כותבין ללוקח עד שיהא המוכר עמו לא חזינן בה מידי לרבוותא ומילתא דצריכא עיונא רבה הוא.
